המלצות כתבות מחקרים שותפים סיפורים אישיים

 

סיפורים אישיים


עדיאל ראכלין - מדריך בהוסטל "בית אברהם"

עדיאל מרבה להשתמש בדימויים ציוריים, כדי להמחיש את מסע הנפש שלו.
כמי שנחשב לסיפור הצלחה שיקומי-יהודי של "קרן התשובה", הוא נשאל:
האם אתה חושב שהיית יכול לעשות את הדרך שעשית, כמכור לסמים וחוזר בתשובה, לבדך, בלא מסגרת של הוסטל "קרן התשובה"? תשובתו אומרת הכל:
 " אתה לא יכול לטפס לבד, בלי שמישהו יחזיק לך את הסולם מלמטה."

"הגוף שלך הוא עיר ששניים רוצים לכבוש אותה", תורם עדיאל דימוי נוסף, "והם יצר הטוב ויצר הרע. כשיוצאים לחופשי ואין פיקוח, זוהי תקופת מבחן במשמעותה האמיתית. מבחן מול הפחד שלך שמא תתפתה לעשות שטויות. מי יכבוש אותך? יצר הטוב או יצר הרע? האם תיפול שוב ותחזור לכלא? איך אפשר לעמוד במצב שאתה כל כך פוחד ממנו, כשיש לך כל כך הרבה להפסיד? אתה משוחרר על תנאי, שליש מהתקופה שנפסקה לך מוטל על הכף אם תשוב ותיפול. אתה נמצא במצב מאוד רגיש. אתה עלול לסגת לאחור. אתה דומה לחולה בדלקת ריאות שעומד על סף בריכת מים קרים. אתה זקוק לכלים שיאפשרו לך לעמוד במבחן."

"רוחניות" ריקה מתוכן
"הרבה מאוד בזכות המקום הזה זכיתי להיוולד מחדש", אומר עדיאל, שהחליט להוסיף לשמו הקודם את שם ה' לאחר שהשלים את תהליך השיקום ב"בית אברהם" ואף קיבל על עצמו לחזור לשם כמדריך. "מה היה לי קודם? התמכרות לאדרנלין, חיפוש אחר הרגע. הייתי עבד לסמים. גם כשעשיתי קומבינות ובעצם סחרתי בסמים, אמרתי לעצמי שאני עוזר לחברים. הייתי פריק של 'רוחניות' ריקה מתוכן. לא חייתי במציאות. מגראס עברתי לאקסטזי ולטריפים וממש איבדתי את השפיות. הגעתי לשיא השפלות: כל הכסף שהרווחתי הלך כדי שאוכל להיות מסטול".

לאחר 13 שנים בהן היטלטל בין הסמים, נכנס ויצא ממאסר מספר פעמים, ותוך כדי כך גם התחתן ונפרד ושוב התחתן ונפרד -  הבין שחי בשקר. ראה התנגשות בין התורה לעבודה הזרה של הסם -  היה באגף הדתי בבית הסוהר והחליט לקחת את הצ'אנס שהוצע לו על ידי "קרן התשובה", לשיקום במסגרת דתית-תורנית. "גיליתי מקום שבו יש לדיירים נושא משותף. לומדים תורה ביחד. מתפללים ביחד. מחזקים אחד את השני. לומדים לא להתייאש מן הנפילה. מבינים שכל יהודי יכול לחזור למקום שהיה צריך להיות בו".

למלא את הנפש
עדיאל שהה בהוסטל "בית אברהם" 12 חודשים. באותה תקופה עוד ניתן אישור ללימודים תורניים משולבים בטיפולים, במסגרת מרכז היום "מעון אברהם", פעילות שהתקיימה מבוקר עד ערב בין כותלי ההוסטל. "התחלתי לפרוח", הוא אומר. "בטחון, אמונה. מצאתי ברבנים שבאים אלינו – כמו היו הורים ומשפחה מאמצת שלי. למי שלא חי בהוסטל שלנו קשה להבין כמה שמחה הם משרים בלימוד. כל שיעור מסתיים בריקוד במעגלים. זה תענוג רוחני שבא באהבה, ללא כפיה. נכון, יש נוקשות בשמירה על החוזה עם הדייר, כמו בכל חוזה שכירות, אבל היחס שמראים לך, כשיורדים אליך למטה כדי להעלות אותך, זאת אהבה גדולה."

כשיואל ואריה מדברים על עדיאל, הם נשמעים כמו הורים שגאים בהישגיו של ילד מוכשר. לא מזמן התחתן, בשעה טובה, והם הציעו לו לשמש כמדריך בהוסטל. הוא גומל להם במילים: "מה שקיבלתי – אני מעביר לדיירים שלי. אני חי איתם פעמיים בשבוע בלילה. אוהב אותם. בגלל שבעבר מכרתי סמים, אני מרגיש שחלק מהתיקון שלי הוא לעזור לאנשים שנמצאים במצב בו אני הייתי. את העבודה הזאת אני לא עושה בשביל הכסף, אלא קודם כל כדי למלא את הנפש".

עדיאל אומר, שבשבילו "בית אברהם" הוא חממה - בית חם ואוהב. היום הוא לומד ועובד בישיבת "שובו בנים" בעיר העתיקה ונהנה מעבודת הצוות בהוסטל של "קרן התשובה". "בשבילי", הוא אומר כשניצוץ בעיניו, "המשמעות של '"בית אברהם"' כפולה ומכופלת: גם שמו של אברהם אבינו, שהביא אמונה לעולם וגם שמו של הרב חזן זצ"ל, שהיה בעל חסד גדול מאוד ואין מילים שיוכלו להביע את גודל מעשיו". הוא מבקש להוסיף: "שה' יתן ליואל כוחות להמשיך ולעזור לעוד אנשים שאין להם לאן ללכת וצריכים את הדחיפה הזאת בחיים".